מוזיאון אשדוד לאמנות נפתח ב-2003 ביוזמתה ובתרומתה של לליה מורדוך. את בניין המוזיאון, שגג זכוכית בצורת פירמידה מתנוסס מעליו, תכנן האדריכל משה לופנפלד כחלק ממתחם הקרוי כיום מרכז מונארט לאמנויות. בניין זה, שהוקם בשנות ה-90 באתר הצופה אל הים והמרינה של אשדוד, עבר שורה פתלתלה של שינויים מבניים עוד בטרם נחנך כמוזיאון, כדי לאפשר תנאי תצוגה מוזיאליים נאותים.
בין השנים 2004-2011 כיהן יונה פישר ז"ל כאוצר הראשי של המוזיאון וכיועץ האמנותי שלו. בשנים אלה, פעל פישר בנחישות לסימון דרכו של המוזיאון, לביסוסו על מפת האמנות המקומית ולהפיכתו למוזיאון מוכר על פי חוק המוזיאונים ב-2009. עקרון המפתח שהנחה אותו בגיבוש מדיניות המוסד היה הגדרתו כמוזיאון "רגיונלי" – מודל שמקורו בצרפת, שם מבחינים בין מוזיאונים מרכזיים לבין מוזיאונים אזוריים הממוקמים בערי שדה, שמתייחסים לתרבות ולהיסטוריה המקומית. מודל זה סייע לאפיין את ייחודו של המוזיאון מול מוזיאונים פריפריאליים אחרים בארץ, באמצעות פעילות בעלת גוון מקומי, שאינה מסתפקת בהשלמה של מהלכי המרכז. הקמת אוסף המוזיאון והנהגת תצוגה קבועה מתוכו היו חלק ממהלך כולל זה.
מאז פרישתו של פישר, משמש יובל ביטון כאוצר הראשי של המוזיאון ולצידו רוני כהן-בנימיני המשמשת כאוצרת. ביטון וכהן-בנימיני ממשיכים מאז בביסוס צביונו הרגיונלי של המוזיאון כמאופיין בבחינה מתמדת של סוגיות הנוגעות לזהות מקומית. סוגיות אלו נבחנות על רקע אופייה הייחודי של העיר אשדוד – העיר הישראלית הראשונה שתוכננה והוקמה לאחר קום המדינה – כעיר מהגרים ים תיכונית, מרובת זהויות ורב-תרבותית. זאת ועוד, המוזיאון רואה עצמו מחויב לזירת האמנות המקומית ופועל להנכחה מתמדת של אמנים ישראלים עכשוויים, צעירים וותיקים כאחת, לביסוס מעמדם ולניסוח מהלכי היצירה שלהם. כפי שמתווה דרכו של פישר, מוזיאון אשדוד לאמנות מעניק משקל רב לפרסומים המלווים את התערוכות (קטלוג או ספר), משקיע בכך משאבים רבים ומקנה חשיבות עליונה להוצאה לאור בדפוס. בעשור האחרון ראו אור בהוצאת המוזיאון פרסומים רבים העוסקים בפניה השונים של התרבות הישראלית כפי שהיא משתקפת בתרבות ובאמנות העכשווית. כל פרסום מטעם המוזיאון כולל מחקר עומק, לעתים מאגד מקבץ מאמרים של חוקרים/ אמנים/ סופרים מתחומי דעת שונים ומהווה אובייקט אמנותי בפני עצמו, פרי של עבודה משותפת עם מעצבי ספרים שונים.
פרס ישראל מקוב ע"ש נירה רעייתו ז"ל
בשנת 2019, ייסדו אוצרי המוזיאון בשיתוף עם האספן מר ישראל מקוב, את "פרס ישראל מקוב לזכר נירה רעייתו". הפרס, שמוענק אחת לשנתיים, מיועד לתמיכה בתערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה לאמן ולהפקת קטלוג נלווה. פרס יקר-ערך ומשמעותי זה מבקש להעמיד פלטפורמה לאמניות ואמנים בישראל, ותיקים וצעירים כאחד, שמאחוריהם פעילות רציפה במגוון תחומי מדיה וגוף עבודות בשל הראוי לתערוכה מוזיאלית. הזוכה הראשון בפרס היה הצלם תומר קאפ שתערוכתו נפתחה באוקטובר 2021.
אוסף המוזיאון
אוסף מוזיאון אשדוד לאמנות הנמצא בהתהוות, מכיל עבודות מתקופות שונות באמנות המקומית והבינלאומית. גוף העבודות המשמעותי שביסס את הקמתו של אוסף המוזיאון היה תרומת האספן השוודי רלף הרמנס – יותר ממאה עבודות של אמנים מודרנים בינלאומיים, שוודים ברובם. הקרן הציבורית ע"ש אוזיאש הופשטטר תרמה עבודות על נייר, המהוות חתך מייצג של יצירתו. אלמנת הפסל פנחס עשת תרמה למוזיאון את עזבון האמן. כן נרתמו לאוסף מראשיתו עבודות מעיזבונות של אמנים שונים כמו משה מוקדי, הדי טריאן, ליאון אנגלסברג ואחרים.
חלק חשוב באוסף מוזיאון אשדוד לאמנות הוא האוסף על שם יונה פישר שהוקם במלאת לו 80 שנה והמורכב ברובו מעבודות של אמנים שעבדו עם פישר במשך השנים ואף הציגו במוזיאון. לרוב, בחרו האמנים עצמם את העבודות, על רקע דיאלוג ישיר או עקיף שניהלו עם פישר. ב-2013 הוצג האוסף בתערוכה אוצר: יונה פישר ששיקפה את הדרך שעשה המוזיאון בעשור הראשון לפועלו וציינה את פרישתו של פישר. התערוכה לוותה בקטלוג מקיף.
בשנים האחרונות מתמקד אוסף המוזיאון בליבת תחומי העניין של המוזיאון. באופן זה, מדי שנה נרכשות לאוסף המוזיאון עבודות של אמנים שהציגו בתערוכות המוזיאון, והוא הועשר גם בעבודות מאת אמנים נוספים העוסקים בנושאי הליבה של המוזיאון. עבודות מאוסף המוזיאון הוצגו בתערוכה שיעור אמנות(ינואר – אפריל 2014) ובתערוכה מאסף (דצמבר – יוני 2017) שהציגה מקבץ רחב של רכישות חדשות לאוסף המוזיאון. כמו כן, עבודות מן האוסף מוצגות באופן קבוע בתערוכות המוזיאון ובגלריית האוסף הנמצאת במבוא למוזיאון.
כיום, מונה אוסף המוזיאון מעל ל-1000 עבודות.
מבנה המוזיאון
את בניין המוזיאון, שגג זכוכית בצורת פירמידה מתנוסס מעליו, תכנן האדריכל משה לופנפלד כחלק ממתחם הקרוי כיום מרכז מונארט לאמנויות, מרכז התרבות הרב תחומי בלב העיר אשדוד.
בניין זה, שהוקם בשנות ה-90 באתר הצופה אל הים והמרינה של אשדוד, עבר שורה פתלתלה של שינויים מבניים עוד בטרם נחנך כמוזאון, כדי לאפשר תנאי תצוגה מוזיאליים נאותים. האדריכליות כרמלה יעקבי-וולק והיידי ארד הופקדו על עיצוב הפנים של המתחם כולו, ואילו העיצוב המחודש של חללי התצוגה הופקד בידי האדריכלים רפי סגל, אייל ויצמן ומנואל הרץ. חללים אלה נבנו כגלריות מלבניות בהשראת המבנים המלבניים של מכולות הנמל והיו לסימן ההיכר של המוזאון.
חללי התצוגה
במוזיאון שניים עשר גלריות תצוגה הפרושות על פני שלוש קומות המוזיאון במבנה ספירלי פתוח. המבנה המיוחד מאפשר חווית צפיה שונה ומאתגרת. מסלול התצוגה מורכב משני סוגי חללים: חללי הפנים האחידים וחללי המעבר ה"בלתי סדירים", שנלכדו בין הגלריות לבין חלל הפנים של הבניין, מה שמאפשר חווית צפיה שונה ומאתגרת. בנוסף, בלובי המוזיאון ישנה גלריית אוסף.
הגלריות נבנו בנפחים משתנים ואורגנו בשלושה מפלסים בתצורה ספירלית, שהותאמה לשלד הפנימי המרוקן של הבניין. המִפתחים, המעברים, ה"מרפסות" וה"חלונות", לוחות העץ המכסים את קירות הגלריות החיצוניים, ציר החלל המרכזי וגרמי המדרגות המתכתיים החוצים אותו במרכזו, יצרו תשלובת היברידית ייחודית המאזכרת במידת-מה את מכולות הנמל ומייצרת מרחב תצוגה מורכב.
המבנה החדש שנוצר, שעיקרו חזרתיות מבנית של חדרים מלבניים, מאתגר את ההיגיון המונוליתי של "הקובייה הלבנה" ויוצר מסלול תצוגה המורכב משני סוגי חללים: חללי הפְּנים האחידים של "קוביות לבנות", וחללי המעבר או ה"שאריות" הבלתי סדירות, שנלכדו בין הגלריות לבין חלל הפנים של הבניין.
עם כניסתו של יונה פישר לתפקידו כיועץ אמנותי וכאוצר ב-2004, הכתיבו חללים יוצאי דופן אלה את הפעולה האוצרותית. בתערוכה הראשונה שאצר במוזאון הניח פישר את היסודות לדפוס האוצרוּת ה"אשדודי", מתוך כוונה להבחין את המקום בפעילות אוצרוּתית רציפה ומובהקת. שם התערוכה "פנים-חוץ" רמז לתערוכה שנושאה הוא החלל עצמו: "חללים קופסתיים, בנפחים משתנים, המקיימים יחסים קונטראפונקטיים בינם לבין עצמם ובינם לבין החללים המקיפים אותם", כתב פישר, "דורשים תצוגה אינטימית המחייבת תכנון של כל חלל כאילו הוא עומד ברשות עצמו". במקביל, הוסיף, "היא קוראת ליצירת מצבים המקשרים את החלל עם חללים אחרים".